הנאשם עשור דניאל, מואשם כי ביום 25.5.10, יום ג' בשבוע, בשעה 11:45, בעת שנהג ברכב יונדאי בראשל"צ, בצומת הרחובות סמילנסקי-פינת האר"י, לא ציית לאות "סע לאחור" שנתן לו שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23 (א) לתקנות התעבורה.
הנאשם כפר באשמה.
התביעה הביאה לעדות את השוטר עידן שרויט, עד תביעה מס' 1, אשר העיד כי עבד בשכר ביום העבירה, בהכוונת תנועה ברח' האר"י פינת סמילנסקי בראשל"צ. הרחוב היה סגור ע"י שילוט וחסימה הרמטית, ע"י קונוסים וכל מה שצריך. בשלב כלשהו הבחין ברכב (שפרטיו רשומים בכתב האישום) שנכנס לרחוב בניגוד לשילוט. הכביש היה חסום כי במקום היו טרקטורים, פועלים, בורות בכביש ואנשים שצעדו. לטענת השוטר אמר לנאשם שלא ימשיך לנסוע כי אי אפשר וכי יש עבודות בכביש, ואז הנאשם אמר לו: "אני לא זז מפה, תאפשר לי לעבור קדימה". השוטר לבש מדים עם אפוד זוהר, והסביר מספר פעמים לנאשם כי אינו יכול להתקדם ברחוב.
בשלב מסויים, לטענת השוטר, נאלץ להתקדם לחזית הרכב ודפק על מכסה המנוע על מנת למנוע פגיעה באחרים ובו. כמו כן הזהיר את הנאשם כי תרשם לו הזמנה לדין על אי ציות להוראת שוטר אם ימשיך בנסיעה.
לטענתו, הנאשם נראה סוער ועצבני, התקשר לאנשים, רצה את הפרטים של השוטר, סירב להקשיב והזיז את האפוד שלבש כדי לראות את שמו של השוטר, למרות שהשוטר העיד כי אמר לו מפורשות שכל הפרטים יירשמו בדו"ח. השוטר ציין כי הזיז לנאשם את היד, שכן זה לא מקובל לגעת בשוטר ולהזיז לו את האפוד.
לדברי השוטר, לאחר רישום ההזמנה לדין הנאשם נסע אחורה, כי אי אפשר היה להתקדם קדימה ועוד הספיק לומר לשוטר, ואני מצטטת מהדברים שנרשמו בדו"ח: "אני לא זז מפה ולא נוסע אחורה. לא עושה פרסה. אתה לא עובד נכון, חתיכת חוכמולוג".
העד אישר בחקירתו הנגדית כי היו קונוסים שחסמו את הכניסה אל הרחוב, הקונוסים לא הונחו במקום בו עמד העד, אולם בצד שלו היה סרט סימון, היה גם תמרור "אין כניסה" והרחוב היה חד סטרי.
העד מאשר כי כנראה מישהו פתח את המחסומים, ברחוב עבדו פועלים שחפרו חפירות, היתה גם ערימת חול והיה גם מחסום "ניו ג'רסי", שכפי הנראה עמד לידו עד הגנה מס' 1 - סמבטו שלומי.
גם הנאשם בהודעתו במשטרה אמר שהתבצעו במקום עבודות עפר והוא הצליח להגיע לקצה הרחוב, כאשר הוא "מנווט בין החולות והרכבים", כך שלא ניתן לומר שהנסיעה ברחוב היתה מבלי שהוא ידע כי מתבצעות עבודות וכי קשה לנווט ברחוב כה משובש. הנאשם גם מאשר כי ביקש מהשוטר להמשיך באותו רחוב מאחר וכבר היה בסוף הרחוב, וכן שקשה לו לנסוע אחורה. אולם הנאשם לא ביקש מהשוטר לכוון אותו אחורה ולפי גרסת השוטר הוא המשיך לנסוע קדימה באופן שאילץ את השוטר לדפוק על מכסה המנוע ומאחר והנאשם התעלם ממנו לחלוטין, התחיל לנסוע והוא היה צריך לסטות הצידה מאחר ועמד בחזית הרכב והנאשם החל בנסיעה וכמעט עלה עליו.
השוטר העיד כי איפשר לאנשים שגרים ברחוב לצאת לכיוון ההפוך, וזאת בהתאם להתקדמות העבודה במקום - "היו אנשים כאלה שגרים ברחוב ואפשרנו להם לצאת לכיוון ההפוך מתי שהתאפשר. העבודות דינאמיות, לפעמים אפשר גם היה לצאת מהכיוון שלי, לפי העבודה איפשרנו... כן איפשרתי לרכבים להיכנס או לצאת גם בניגוד לעובדה שהרחוב הוא חד סטרי, אם זה לא היווה סיכון ולא הגיע לבורות, אז בטח".
בחקירתו הנגדית הודה השוטר כי אם הנאשם היה מבקש עזרה היה עוזר לו כמו שעזר לאחרים. אבל הנאשם פשוט אמר "אני לא זז מפה" ובכך לא ציית להוראת השוטר.
כמו כן השוטר עמד על כך כי הנאשם הגיע, היינו נכנס מהכיוון שהוא עמד "הנאשם נכנס מהכיוון שלי. אני ראיתי את העבירה ברח' סמילנסקי וזה הכל. שם בוצעה העבירה".
אין מחלוקת גם על פי עדות הנאשם, כי הוא ראה בכניסה ערימת חול, כלי רכב חונים משני הצדדים, ואני מצטטת מדבריו בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 2-3 "בכניסה הייתה ערימת חול, היו כלי רכב חונים משני הצדדים, זה רח' שחרצו במרכז חריץ והכניסו צינורות, נסעתי, בהתחלה לא ראיתי את הטרקטורים כי קשה לראות מבחינת שדה ראייה, נכנסתי לרח' ובהמשך ראיתי ששני טרקטורים גדולים עוברים ברח'. הרח' הוא חד סטרי וישר הוא בירידה, הם היו לקראת סוף הרח', אני איך שהוא הצלחתי לעקוף אותם. הגעתי עד קצה הרח' ובקצה הרח' היה סרט סימון שסגר את הרח'".
לדעת השוטר הנאשם גם יכול היה לנסוע אחורנית ולא ביקש אלא להמשיך בנסיעה קדימה בלבד כי אין לו אפשרות לנסוע אחורנית. הנאשם אמר לשוטר "אני לא זז מפה" הוא לא ביקש עזרה מהנוכחים במקום, וטרח לציין כי הוא רב פקד במשטרה, גמלאי של המשטרה, והשוטר ענה לו שאין קשר, וגם בית-המשפט סבור שאין לכך קשר להוראת השוטר.
גם אם הנאשם סבר כי ההוראה של השוטר היא בלתי סבירה, לא היה מקום שלא לציית להוראה, להתחיל בויכוח וגם לומר לשוטר כי הוא גמלאי של המשטרה.
הנאשם יכול היה לאחר מכן להתלונן בפני המפקדים של השוטר על חוסר סבירות בהוראת השוטר, או על האופן בו עבד במקום ואולי אפילו לדרוש פיצוי אם אכן היה ממש בתלונתו.
התרשמתי כי הנאשם בחר להתעקש, אולי מפני שלא ראה שילוט שאוסר עליו להכנס למקום, או משום שעבר כבר כברת דרך ובהתנהגותו יש משום התעקשות שלא לצורך.
מחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו בפניי מצאתי כי הנאשם לא התייחס לשוטר כראוי, לא ציית להוראת השוטר, ובכך שבחר להזיז את האפוד שלבש השוטר יש משום התנהגות בוטה ואישור על חוסר הרצון שלו לציית להוראת השוטר. מן הראוי היה כי אזרח שמקבל הוראה משוטר לא יתווכח ויציית לה גם אם באותן נסיבות היא גורמת לו חוסר נוחות או מחשבה שאין בהוראה היגיון רב.
אני מזהירה את עצמי כי עדות השוטר היא עדות יחידה. לא מצאתי בעדותו של עד ההגנה מטעם הנאשם סמבטו שלומי משום תמיכה בעדות הנאשם, הוא גם לא היה עד לאירוע, הוא לא רשם כל דו"ח או מזכר והוא אישר כי היו שלטים של "אין כניסה" וכי היה ברור שההוראה היא הוראה של שוטר, אך הוא לא שמע את חילופי המילים בין הנאשם לשוטר שרויט.